מנורת לילה מיפי קטנה

מנורת לילה בדמות מיפי קטנה 25/25/40

מיפי הארנבת (או בשמה המתורגם מהולנדית = נינה )נולדה ב-1955, בזמן שברונה סיפר לבנו בן השנה, סיירק, סיפורים אודות ארנב קטן בו הבחינו במקרה קודם לכן על גבעות החול, בזמן שבילו בחופשה ב-Egmond aan Zee. מיפי הפכה לנקבה לאחר שברונה החליט כי הוא מעוניין לצייר על הארנב שלו דווקא שמלה ולא מכנסיים. מיפי יכולה להיות תינוקת, או ילדה בת ארבע – תלוי בסיפור.

בשנותיה הראשונות, נראתה דמותה של מיפי כמעיין בעל-חיים צעצוע, עם אוזני “דמבו” שמוטות, אולם ב-1963, קיבלה הדמות את המראה המוכר כיום. מיפי משורטטת עם סגנון מינימאלי, כזה הדורש שרטוט של כמה קווים בלבד, בנוסף, אולי, לצבע אחד שולט, או שניים. ישנם אף צבעים בהם מעולם לא נעשה שימוש על הדמות, וברונה יכול להיות בררן מאוד לגבי גוון מסוים של צבע – חום ואפור למשל, והוא לא יפסיק לחפש ולבדוק, עד אשר יהיה מרוצה מהתוצאה. על אף שהפרטים שהוא מצייר אינם אמיתיים, הרי שהם ניתנים לזיהוי בקלות ובמהירות, ומיפי, ללא ספק, הוא ארנב.

ישנם כעת כמעט 30 כותרים עבור מיפי והרבה יותר מכך עבור הדמויות האחרות. ברונה פרסם כמעט 100 ספרים.

כל אחד מספרי מיפי מכילים שישה-עשר עמודים של סיפור. בכל עמוד ישנו איור וארבע שורות מתחרזות; המילה האחרונה בכל שורה שנייה מתחרזת עם המילה האחרונה בשורה הרביעית. הסיפורים נכתבים אודות נושאים אליהם ילדים מתחברים ומבינים – על מצבים עמם ככל הנראה יתמודדו, כמו: ביקור בבית החולים או בבית הספר. בנוסף, הסיפורים יהיו תמיד בעלי סוף שמח. חלק מהספרים אינם מכילים טקסט כלל, למשל, בספר “חלומו של מיפי”.

ספרים אלו מודפסים בפורמט קטן. ברונה סבור כי עובדה זו תסייע לקהל הקוראים להרגיש כי הספרים מיועדים להם ולא להוריהם. רמת הכתיבה של רוב ספרי מיפי מותאמת לקריאתם של ילדים בגילאי 4 עד 8 שנים.

עד כה, תורגמו ספריו של ברונה ל-40 שפות שונות ומעל 85 מיליון עותקים מספריו נמכרו ברחבי העולם. ספריו של ברונה זיכו אותו בפרסים רבים, למשל – בפרס “מברשת הזהב” ב-1990, על ספרו “בוריס הדוב”; בפרס “מברשת הכסף” ב-1996, על ספרו “מיפי באוהל”; וכן בפרס הכסף על ספרו “סבתא ארנבת היקרה” ב-1997 – עם הסיפור בו סבתו של מיפי חלתה ומתה.

כל אחד מספרי מיפי מכילים שישה-עשר עמודים של סיפור. בכל עמוד ישנו איור וארבע שורות מתחרזות; המילה האחרונה בכל שורה שנייה מתחרזת עם המילה האחרונה בשורה הרביעית. הסיפורים נכתבים אודות נושאים אליהם ילדים מתחברים ומבינים – על מצבים עמם ככל הנראה יתמודדו, כמו: ביקור בבית החולים או בבית הספר. בנוסף, הסיפורים יהיו תמיד בעלי סוף שמח. חלק מהספרים אינם מכילים טקסט כלל, למשל, בספר “חלומו של מיפי”.